התלבטנו רבות לפני שהתחלנו לבנות את ביתנו האם לקחת ליווי אדריכלי, הרי היה מדובר בבית של פרוייקט קבלני בבניה משותפת בקיבוץ, כלומר הדגם היה נתון וכל מה שהיינו צריכים זה לעשות כמה התאמות, להזיז כמה קירות, על מנת להתאים את הבית למשפחתנו. לרגע זה היה נשמע פשוט ואפשרי לבד וכך אולי נחסוך כמה אלפי שקלים.
אבל אז פגשתי את סיגל, פגישה מקרית, שבו היא הצהירה בצורה חד משמעית: "אין מצב שאתם בונים בית ואני לא מעצבת לכם אותו" החלטיות מלאת נדיבות שהקסימה אותנו כל כך. הסכמנו להיפגש, לבדוק התאמה בטעם וברוח. ומיד מצאנו התאמה שכזו: סיגל הביאה את הטעם הנפלא שלה, הטבעי, הארצי, אוהב החומר כפי שהוא מה שהתאים לרצון שלנו לעצב בית שמתאים ברוחו לקיבוץ: נקי, אינטימי, כייפי, לא יומרני, פשוט ופונקציונלי ומנגד שיהיו בו קוים מקוריים, המייצגים את הטעם שלנו לחפצים ישנים, משופצים, לתחושה שיד אומן נגעה בבית, לבוהמייניות מסוימת ולמקוריות.
סיגל הלכה איתנו את הדרך ובכוונה אני מדגישה "איתנו". בתים סביבנו נבנו שבהם ראינו מעצבים ואדריכלים בונים בתים המתאימים לטעם שלהם ולאו דוקא המייצגים את טעם בעליהם. יצא לנו לשמוע משפטים: "כן, זה יקר, אבל המעצבת שלנו מתעקשת ולא מוכנה לוותר", "קניתי את המנורה הזו כי המעצבת שמה וטו על מנורות אחרות". ואנחנו? אנחנו רצינו גג כחול, ומטבח טורקיז, ואמבטיה פתוחה לחדר שינה הורים ופינות אינטימיות בבית ולאו דוקא "סלון גדול" ועוד הרבה רעיונות שאחרים הגיבו מיד במילים: "למה? זה ימאס לכם" או "אבל הולך היום קרם?" "אבל גדול זה יפה" חוץ מסיגל שתמיד אמרה: "אני סומכת על הטעם שלכם וצבע אם הוא אהוב אז הוא לא ימאס וגם קטן ואינטימי זה יפה". ובנוסף, היא לאורך כל הדרך דאגה גם לתקציב שלנו, גם אם זה דרש ממנה ויתור. היא הורידה אותנו מרעיונות שהיו עולים לנו הרבה כסף ולחינם, כמו ארגזי רוח נסתרים, שבמילא הוילונות מסתירים אותם.
אספקט נוסף שהרווחנו אותו מעבודתנו עם סיגל, הוא הידע שיש לה בפיקוח על פרויקטים בשטח, היא לא היתה רק האדריכלית והמעצבת אלא הגיע לשטח, בדקה, דיברה אם הקבלן והפועלים והיתה עין נוספת וכשהיה צורך להיות קשוחה היא ידעה לעשות כן ולזכותה עומדת גישתה לסדר, תיוק, רישום ותיעוד.
לסיום אנחנו מרגישים כי לסיגל חלק בבית שלנו, הרווחנו גם שלט כניסה יפיפה עשוי עבודת פסיפס מבית מדרשה. אנו מודים לסיגל מכל ליבנו, זה היה מסע לא פשוט אך אם מדריכת דרך נאמנה, מסורה, חרוצה ויצירתית במיוחד.
תודה,
משפחת דיין