כשמשפחה רוצה לבנות לה בית היא בוחרת אדריכל ומתכננת לעצמה בית תפור למידותיה, חלומותיה, צרכיה ומגבלותיה הכלכליות. בישראל נבנים בתים פרטים כבר הרבה שנים, אפילו מאות אך אדריכלות הבתים הפרטיים בישראל, השתנה עם הזמן ולא תמיד זו היתה הדרך לבנות בית.

אמנם לא אתחיל לסקור כאן את האוהלים שהיו פזורים כאן, אבל חשוב להבין שבמשך דורות, אדריכלות בתים פרטיים לא היתה פרי יצירתם של אדריכלים אלא של בעלי הבית או בנאים מקומיים אשר בנו את בתיהם מחומרי בניה מקומיים והידע שלהם עבר מדור לדור. הבניה ענתה בעיקר על הצרכים הפרקטיים והיתה נטולת קישוטיות. בתים נבנו באבן מקומית ותכניתם היתה פשוטה ונבעה מהרגלי המחיה הנהוגים.

למה אדריכלות בתים פרטיים שונה ממקום למקום?

לאדריכלות מסוג זה קוראים אדריכלות ורנקולרית (מקומית) והיא נשענה על מיומנויות של בנאים מקומיים ולא על אדריכלים עם השכלה פורמלית. זו אדריכלות ספציפית למקום ולזמן ולא מיובאת או מועתקת ממקום וזמן אחרים. לכל מקום בעולם היתה אדריכלות בתים פרטיים יחודית. קל לתאר את האדריכלות הזו במילים: עממי, מסורתי, פופולרי. באפריקה בנו שונה מאשר בפינלנד ובישראל בנו שונה מאשר באיטליה.

אדריכלות בתים פרטיים, ורנקולרית, אשר נשענת על חומרים וידע מקומיים, השתמשה בישראל באבן מקומית. אין הרבה עץ בישראל וכך התפתחה אדריכלות הבית הערבי, למשל, עם קשתות אבן גדולות שמהוות קונסטרוקציה וקישוט, כאחד.

אדריכלות בתים פרטיים בישראל מתחילה להיות מושפעת ממקומות אחרים

השינוי הגדול, אשר הסיט את אדריכלות הבתים הפרטיים בישראל מאדריכלות ורנקולרית, מקומית, היה הגירתם של בני אירופה לישראל. מבחינתם הם הגיעו לשממה אדריכלית ועיצובית וכאשר בנו את בתיהם הם השתמשו בזיכרונות שלהם מהבית. בתים נבנו בלבנים, קשתות טיח התנוססו מעל עמודים מסותתים, חלונות אירופאים גדולים נפתחו בקירות, וצצו מרפסות עירוניות עם מעקות מפותחים בברזל.

בשנים אלו הגיעו גם אדריכלים לישראל ואדריכלות הבתים הפרטיים כבר לא נסמכה על בנאים וחומרים מקומיים אלא על ידע זר וחדש. בשלב הראשון היו אלו בתי העשירים, כמובן, אולם עם הזמן, האוכלוסיה המקומית העתיקה את מה שהיה נחשב יפה וחדשני.

במשך שנים רבות, אדריכל בתים פרטיים היה רק נחלתם של בעלי הממון. האזרח הפשוט המשיך לבנות בעזרת בנאים מקומיים אך החומרים והעיצובים לקחו השראה מאירופה. גגות הרעפים האדומים, המסמלים את הבניה הכפרית, אינם מקומיים כלל וכלל והם ציטוט של גגות הרעפים באזורים המושלגים של אירופה. הם גגות רעפים של בניה כפרית אירופאית. השפעה נוספת היתה של הסגנון הבינלאומי, או הבאוהאוס, כפי שהרוב מכירים. בסגנון זה נבנו בתי מגורים רבים וכמה וילות לעשירי התקופה.

בשנים הראשונות של המדינה נבנו הרבה שיכונים, בתים משותפים, אך נבנו גם בתים פרטיים לאנשים הפשוטים. אדריכלות בתים פרטיים מאוד בסיסית. בית אחד טיפוסי הוא הבית הקיבוצי, או כמו שקראו לו פעם, חדר. מדובר ביחידות מגורים בנות חדר אחד ששימש כמעט רק ללינה. הפעילות החברתית של בישול ואירוח התקיימה מחוץ לחדר, בבית העם ובחדר האוכל. אילו מבנים בסיסיים ביותר שנבנו בתחילה מעץ, צריפים ועם הזמן הפכו למבני לבנים פרטיים וחסרי עיצוב.

הבית הטיפוסי השני, תוכנן כאב טיפוס ע"י הסוכנות היהודית. בעידוד המדינה הוקמו ישובים רבים, בשנות ה-50, במודל חקלאי שונה מן הקיבוץ ונדרשו בתים פחות סגפניים. מושבים רבים הוקמו בארץ ואב הטיפוס שתכננה הסוכנות היהודית פוזר ברחבי הארץ והיו לו כמה וריאציות. הבתים היו קטנים, עם גגות רעפים ועם מרפסת קטנה בקדמת הבית אליה עלו בשלוש מדרגות.

המטרה היתה בניה מהירה וזולה. מיקום דגם שחזר על עצמו הוזיל את המחיר, גגות רעפים זולים יותר והמדרגות אפשרו מיקום ללא התחשבות בתנאי הקרקע. החברה החקלאית הצעירה היתה מלוכדת והמרפסות הפכו לאזור האירוח העיקרי ופנו אל הדרך והעוברים והשבים.

עם השתפרות המצב הכלכלי בארץ, אחרי תקופת הצנע הוקמו שכונות רבות של בתים פרטיים ברחבי הארץ וכמובן, הן תוכננו ע"י אדריכלים. סגנונות אדריכלות הבתים הפרטיים היו שונים והושפעו, לראשונה, מהאדריכלים המתכננים ופחות מההקשר המקומי.

השנים חלפו ויותר ויותר אנשים הפכו מסוגלים לבנות לעצמם בית. לכל אחד חלום אחר ממסעותיו בעולם, עילעוליו בז'ורנלים או גלישתו באינטרנט.

אדריכלות בתים פרטיים בישראל כבר לא וורנקולרית

האדריכלות הפרטית, בארץ, כבר איננה אחידה, איננה יחודית למקום והיא שואבת השראה מכל העולם. בשנות השבעים נבנו בתים עם שיפועי גגות חזקים, בשנות ה80 וה90 היתה נטיה כללית לבנות בתים "ים תיכוניים" לבנים, עם קשתות ורמיזות של פאטיו. לאחר מכן החלו להבנות בתים ב"סגנון טוסקנה" , ב"סגנון אומבריה" ומטבח "כפרי" השתנה מעץ גושני חום כהה לריהוט מעוטר וצבוע בצבעי שמנת משופשפים.

כל אחד בוחר לו ממסעותיו את מה שנאה בעיניו. כתבתי את הסגנונות במרכאות כי אלו לא באמת בתים טוסקנים או מאומבריה. הסגנונות הללו הם ורנקולריים בארץ מוצאם וברוב המקרים לא נבנו, שם, ע"י אדריכלים אלא ע"י אנשי החווה שגרים בהם. וכך, במחי כמאה שנים, נמחקה מכאן הייחודיות והפכנו לכפר גלובלי אחד. בית במושב בשפלה מצטט בית בגבעה טוסקנית ובית בהרחבת ישוב בגליל מצטט בית בחורש פיני.

האם זה טוב שאדריכלות בתים פרטיים איננה יחודית יותר למקום? האם זה רע?

אין לי מושג. אלו רק נקודות למחשבה.

העולם נעשה קטן יותר ויותר ואין שום סיבה שאדם לא יתכנן את ביתו לפי מה שבא לו.
מצד שני, רבים מאתנו חשים געגוע למשהו שהיה יותר יחודי ומחובר לארץ הזו.